הכנת תוכנית עסקית למשקיע הוא תהליך מתמשך שדורש איסוף מידע.
תוכנית עסקית טובה היא תוכנית תמצית ולא מסמך עבה של 100 עמודים עם כריכה קשה.
אם פעם היה נהוג לצרף לתוכנית עסקית נספחים של עשרות עמודים עם תחזיות רווח והפסד, היום הגישה היא כאמור להתרכז בעקר ולא "לקשט" את התוכנית בהרבה נתונים מיותרים.
חשוב לציין כי משקיע מקצועי לא בוחן אותכם על היכולת להכין תוכנית עסקית טובה , וכפי שאפרט בהמשך, המשקיע רוצה לראות מספר נתונים מצומצם שחשובים לו.
כל מסמך שאתם מכינים לצורך גיוס הון, נופל בקטגוריה של תוכנית עסקית. השוני הוא בתעשייה שאתם פועלים ובסוג המשקיע שתפנו אליו.
לצורך העניין, במידה ואתם פונים לבקשת תמיכה במסגרת רשות החדשנות תתבקשו למלא נתונים בתוך "תוכנית עסקית" מובנת.
ואילו פניתם למשקיע פרטי ומנוסה ברוב המקרים הוא לא יהיה מעוניין לקרוא תוכנית עסקית , אלא יעדיף שתענו לו על מספר שאלות ובמידה והתרשם ממכם כיזמים – הוא יעשה את הבדיקה בעצמו.
במסגרת מסמך זה התרכז בעקר בהכנת תוכנית עסקית לרעיון או למיזם טכנולוגי.
הרעיון מבחינתי לשם "תמצית מנהלים" היא האפשרות לאפשר ל"מנהלים בכירים ועסוקים" לקרוא עמוד אחד בלבד מהתוכנית העסקית המלאה כדי להבין את המהות העקרית של הרעיון.
בפועל תמצית המנהלים חשובה ושימושית הרבה יותר מהתוכנית עצמה והפכה להיות הכלי השיווקי החשוב ביותר במיזם חדש.
בכל מגע שהוא, אין ביוזמתכם והן מצד המקבל, יועבר למשקיע הפוניצאלי עותק מהתמצית המנהלים.
המידה ומדובר במיזם טכנולוגי , גם אם המשקיעים הם דוברי עברית ונמצאים בישראל, מקובל הוא כי התמצית מנהלים תהיה באנגלית.
מניסיון, גם באם אתם משוכנעים שהאנגלית שלכם מעולה, תכינו את התמצית מנהלים בעיברית ותעבירו אותו לתרגום למשהו שזוהי שפת האם שלו.
לסיכום, הכנת תמצית מנהלים הנו החלק החשוב ביותר בתוכנית עסקית למשקיע פוטניצאלי.
בשלב הכנת התוכנית עסקית , קשה לדעת האם וכמה היא תהיה שימושית בהעברה למשקיע העתידי.
לכן ,ההמלצה שלי לא לבנות מהתחלה תוכנית עסקית מלאה "לפי הספר", אלא להתרכז קודם בסעיפים העקריים והמהותיים שבטוח המשקיע ישאל עליהם במסגרת פגישה או פרזנטציה וחייבים להופיע בתוכנית העסקית.
אתם בטח נתקלתם בעבר , במשפט הידוע "תוכנית עסקית היא בשבילכם". זה כמובן קצת מוגזם, אבל ברור שיש מידע בסיסי שאתם חייבים לדעת על העסק שלכם כדי להבין את הפונציאל שלו.
ישנם מושגים שמקובלים לרשום בתמצית מנהלים ו/או בתוכנית עסקית באנגלית שנשמעים "קצת מוזרים" בעברית .
באנגלית פחות מקובל לרשום The product אלא The solution.
בשלב הראשון נרצה לרשום על הצורך ולאחריו להרחיב על הפתרון שאנחנו מציעים. כשאנחנו מציגים את הצורך במספר משפטים המטרה היא בעצם לאפיין את הצורך לפתרון שלכם ולוא דווקא לצרכן הסופי.
כדוגמה, אם אתם רוצים לגייס הון לרעיון בתחום הסייבר, מיותר להתחיל להסביר כמה חשוב הפתרון לצרכן אלא להסביר בכמה משפטים מה קיים כיום בשוק ובאיזו תכונה המוצר שלכם מציע יתרון יחסי משמעותי.
במידה וקיים מוצר דומה בשוק אז הצורך יכול להיות שהוא נמכר ב1000 דולר ללקוח ואתם מסוגלים למכור אותו ב-300 דולר ולתפוס נתח שוק רציני. היתרון היחסי שלכם יכול להיות במחיר, באיכות או בכל פרמטר מהותי.
היתרון בשיטת הצגה זו היא בפשטות שלה .הן מבחינת המידע הנדרש להצגה והן ביכולת של המשקיע להבין תוך מספר דקות את הפונציאל של העסק שלכם.
לא צריך לנתח למשקיע את שוק הסייבר, את הפוטנציאל שלו וכו'. זה מבחינתי מידע מיותר .
בשלב זה המשקיע הבין לאחר קריאה של חצי עמוד מה קיים , מה אתם מציעים והיתרון היחסי שלו. אם הרעיון שלכם אטרקטיבי וכתבתם אותו נכון, כבר קניתם את המשקיע. שאר המידע פחותה בחשיבות בהרבה.
כתב: א. לבנטל