הולכים אל הלא נודע
השיר של דני סנדרסון , מלפני 15 שנה, נראה כאילו נכתב לתקופת הקורונה.
זוהי תקופה מאד מאתגרת, בעקר לבעלי עסקים קטנים ונותני שירותים במגוון סקטורים.
ניהול משברים בצל הקורונה
משברים הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. חלק מהמשברים מתרחשים בסביבה הקרובה אלינו וחלקם הם השלכות של אירועים חיצוניים עוצמתיים.
ניהול משברים בעסקים היא תורה בפני עצמה, והרבה מאד ידוענים התייחסו אליה בעבר. חלק מהפילוסופים רואים בכל משבר הזדמנות עסקית. וינסטון צ’רצ’יל טען כי " הצלחה מורכבת ממעבר מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות". ובהיבט הזה, ההתמודדות עם כישלון או משבר קשורה לעצמה האישית שלנו. אבל, ברמה הפרקטית ,עם פילוסופיה לא הולכים לבנק.
לבי עם שכירים שאיבדו את מקום עבודתם, אולם נראה שבעוד אחוז קטן יחסית של שכירים יפגעו מהמשבר בטווח הקצר,אין ספק שסקטור העסקים הקטנים הוא הנפגע הגדול מהמשבר. שם הפגיעה נראית כקטסטרופה כלכלית.
כאשר אנחנו מקשיבים בימים אילו לתסכול של בעלי העסקים הקטנים, קשה שלא להבחין כי הוא נובע בעקר מתחושה של חוסר וודאות.
עסקים קטנים הם הכבשה השחורה של הכלכלה הישראלית
לפי נתוני הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים , העסקים הקטנים והבינוניים מהווים מעל ל50% מהתוצר העסקי של ישראל. נראה כי מגמה זו אף תעלה משמעותית בעשור הקרוב , בשל העלייה בתוחלת החיים ו"הצערת " גיל השכירים בישראל.
אם משבר גיל הארבעים התייחס פעם רק למשבר אישי, כיום קשה לאנשים בגילאים אילו למצוא מקום עבודה.
אבל למרות חשיבות העסקים הקטנים, המדינה מתייחסת לסקטור זה בזלזול וכתופעה שולית.
עצמאים מפרישים אחוז גבוה יותר לביטוח לאומי (למה באמת?), לא זכאים ליהנות מביטוח אבטלה (מוזר לא?) ועובדים לעיתים סביב השעון כדי להתפרנס בכבוד.
בעבר יצאו העצמאים למאבק לזכאות בדמי אבטלה. אחת המסקנות לכישלון העצמאים במלחמה הצודקת הזאת הייתה שהם יותר מדיי עסוקים בפרנסה ואין להם זמן פנוי למאבק ולהורדות ידיים מול מקבלי ההחלטות.
היחס של מקבלי ההחלטות במדינה לבעלי העסקים הקטנים באופן כללי ובזמן הקורונה בפרט הוא פשוט מחדל. אולי בגלל שהם "קטנים" , "חלשים" ו"לא מזיקים". ובעצם נמצאים מאד נמוך בשרשרת המזון.
כולי תקווה שנציגי ארגוני העצמאים ינצלו את המומנטום כדי לעשות תיקון אמיתי במעמד ובתנאים של בעלי העסקים הקטנים.
איך מתמודדים עם המשבר בניהול העסק?
אנחנו נמצאים בשלב ההתפכחות. החזיקו אותנו בבית חודש וחצי בחוסר וודאות מלאה. זה השלב שצריך לאסוף את עצמנו ולעשות מעשה.
צריך להתייחס "לפיצויים" שיבואו מהמדינה כבונוס עתידי ולא לבנות עליהם כפתרון. עכשיו כל אחד צריך לבחון את העסק שלו , לעשות הערכת נזקים ולהמשיך הלאה.
הדבר החשוב ביותר בזמן משבר הוא "לא להתבכיין" ולקחת את האנרגיות שלנו לכיוון חיובי. מי שיהיה מהיר בתגובה ובמעשים שלו יעמוד על הרגליים מהר , ומי שישקע "בדיכאון עסקי" יישאר במקום.
תנצלו את המשבר הזה כדי לנסות וליעל את העסק, כך שכשהשוק יחזור לעצמו תהיו מוכנים , יותר מאחרים.
עסקים קטנים בתחום השירות, או פרילנסרים צרכים לנצל את התקופה הזאת בעדכון אתר האינטרנט שלהם, בהוספת תוכן איכותי ובחיזוק הנוכחות הדיגיטלית.
ההיסטוריה מראה כי אחרי "משבר כלכלי" מגיע תיקון , וכדאי שלא נפספס אותו.
סולידריות בין נותני שירות לעסקים קטנים.
הרבה מאד עסקים קטנים קיבלו בחודשיים האחרונים מכה כלכלית קשה.
חלק מהם מתמודדים עם משבר קיומי. באופן טבעי זהו זמנם של נותני השירות בתחום. מאמנים אישיים, מאמנים ויועצים עסקיים. חלק מנותני השירות התמודדו בעבר עם משברים עסקיים ואישיים וצברו ניסיון רב בתחום. זה הזמן הנכון להיעזר בהם.
זה נכון שעכשיו נראה כי "אין כסף מיותר" לעסקים הקטנים , אבל זה בדיוק השלב הקריטי שבו הם זקוקים למקצוען שיעזור לכם להתמודד עם המשבר.
צריך לזכור כי גם נותני השירות צרכים להתפרנס. כולנו בסירה אחת.
זוהי הזדמנות לסולידריות אמיתית בין נותני השירות והעסקים הקטנים. אני מצפה כי נותני השירות ידעו להתאים את התעריפים ואופי השירותים שלהם למצב. ברור שהעסקים הקטנים ידעו להעריך את זה.
נותני השירות אף יכולים ליישם אסטרטגיה מחיר שבה עלות שעת הייעוץ תהיה נמוכה משמעותית בתקופה הראשונה והם יקבלו בונוס מוסכם בהתאם לעמידה ביעדים והבראת העסק.
לסיום, אני כן מאמין כי ניתן לצאת מחוזקים מהמשבר הנוכחי, תוך כדי לימוד והפנמת תובנות עסקיות וניהוליות אשר יעזרו לנו להתמודד טוב יותר עם המשברים הבאים.
